מאז שדנה וברק היו יחד הם לא היו ניתנים להפרדה. בהתחלה גרו בדירה מחולקת ופצפונת בר"ג עם קומת גלריה צפופה אבל הם לא היו צריכים יותר מזה.
דנה ואני חברות מבית הספר היסודי ודנה היתה בת בית אצל המשפחה שלי, לפעמים היינו מזמינים אותם לארוחה או מפגש במסגרת המשפחתית.
אני לא יכולה לשכוח איך ההורים שלי התאהבו בברק מההתחלה, הם ראו בו בדיוק את מה שהוא היה, מלח הארץ. הבחור הקיבוצניק, הטוב, הקצת תמים, ההנדימן, זה שלא מפחד, זה שחותר בקאייק.
עם הזמן במשפחה אצלנו נדבק לו השם "ברק הקאיק", אני לא בטוחה אם הוא אפילו ידע את זה.
אבל זה באמת שם שכל כך אפיין אותו והזיכרון הכי חזק ממנו. ברק תמיד ישאר ויזכר כ"ברק הקאיק". הבחור הטוב, אולי אפילו הטוב מדי, שהגיע מהקיבוץ הצפוני למרכז הפרוע ושמר על הערכים והסנטר החזק שלו גם אחרי הרבה שנים. "ברק הקאיק", הצעיר, היפה שראוי להערצה ונקטף מוקדם מדיי מהעולם הזה.
