הזיכרונות שלי מבקי הם זיכרונות קבוצתיים ופחות אישיים, כי גדלנו ביחד כקבוצה. הזיכרונות הכי חזקים אצלי הם ימי כיפור בהם היינו רוכבים כולם ביחד באופניים למטעים, אוכלים פומלות או אשכוליות ומבלים יום שלם ביחד במטעים. בקי היה מטפס על העצים וקוטף את כל הפירות שלא יכולנו להגיע אליהם.
הקפות הכנרת המשותפות והלילות שהעברנו ברפת כשבקי או עומר או סער היו שומרים שם על הפרות.
זיכרון נוסף שלי מבקי זה כשהיינו בכיתה ג, אחת הבנות מהכיתה הייתה מאוהבת בבקי. ובטיול שנתי קיבלתי משימה- לצלם את בקי בשבילה. כל הטיול ניסיתי לבצע את המשימה שלי, אבל בקי היה כל הזמן מוקף חברים. כזה היה בקי, תמיד עם אנשים סביבו. ממש בסוף רגע לפני שעלינו על האוטובוס הצלחתי לתפוס את בקי שניה לבד וצילמתי.
כשהתבגרנו, היה לי קצת כעס כלפיו על זה שפחות בילה איתנו בגלל האימונים הבלתי נגמרים. כמו שלא הצטרף אלינו להפלגה לתורכיה בסוף י"ב כי לא יכל להפסיד אימונים. זה היה כעס כי הכיתה שלנו לא הייתה שלמה בלעדיו, ולצערי היום זו תחושה כל כך חזקה, שאף פעם לא נהיה שלמים והחיסרון שלו מורגש תמיד, ובעיקר בביחד שלנו, שפשוט מרגיש לא שלם כשהוא לא פה.
Tribute
Goni Tzuref
Classmate
Summary
Classmate Goni remembers Yom Kippur bike rides to orchards where Barak climbed trees to pick unreachable fruit, and the impossible mission of photographing Barak alone in 3rd grade for a girl with a crush — "he was always surrounded by people." She was angry when he skipped their Turkey trip for training, but now that absence is permanent: "Our class will never be complete."
Original text in Hebrew below
Related Chapter
Childhood at Ginosar
1987 - 2000