מירב - דויד גרוסמן

קטע מתוך- ההולכים על התהום- דויד גרוסמן "המציאות כאילו פורשת מעל לפצע שלנו, מעל התהום הפרטית שלנו, איזה יריעה דקה וגמישה, ואנחנו, האבלים, לומדים ללכת על היריעה הזאת, המתוחה מעל התהום. ואנחנו הולכים עליה ממש יפה. בגבורה אפשר לומר. כן, אנחנו חיים את חיינו בכל הכוח. אנחנו ממלאים את כל החובות שלנו, במשפחה ובעבודה ובלימודים ובכל תחומי החיים שלנו. אבל האמת היא – שאין שום יריעה מעל התהום. אנחנו מעמידים פנים כאילו יש- אבל אין. זאת אולי המשימה הגדולה, משימת החיים שלנו- ללמוד ללכת על היריעה ששומרת עלינו מפני הנפילה תהומה. ולדעת שאין שום יריעה ששומרת עלינו. ובכל זאת ללכת עליה וליפול פעם אחר פעם ובכל זאת ללכת. בניגוד לכל היגיון, וגם תוך כדי הנפילה, ובתוך התהום עצמה ללכת." ברקי שלנו, העצב והגעגועים גדולים וקשים מנשוא! אבל אנחנו נמשיך ללכת, לחיות ולחייך - בשבילך ובשביל הדרך שסללת לנו, האופטימיות שהקרנת וראיית הטוב שלך. אוהבים אותך ומאד מתגעגעים המשפוחה