האחים - שנה ראשונה

ברק, ברקי שלנו, שנה חלפה מערב חמישי הנורא ההוא. שנה בה ניסינו להבין, להפנים, לנשום וללמוד לחיות בלעדיך, וזה קשה, קשה כל כך! הלב כואב, אבל אנחנו מנסים להמשיך לתפקד, לעשות פעילויות יומיומיות, אבל הלב בוכה וזועק ומתגעגע לחיוך שלך, לחיבוק, לעיניים הבורקות משמחה, לעצות שלך, לשקט ולרוגע שלך. הכרנו אותך כל חיינו, אבל גם אנחנו לא ידענו על כל מה שהספקת לעשות בחייך הקצרים וכמה נגעת בכול ובכל כך הרבה... הימים עוברים והזיכרונות מציפים- בהתחלה כילד, האח הקטן שלנו שגדל בתוך הבית עם כל הפינוקים מכולם, הריבים בין האחים ואחר כך כנער- שקט וצנוע עם המון מוטיבציה, רצון ושאיפה להצליח. זיכרונות של הרבה מפגשים משפחתיים, ארוחות עמוסות שניצלים וספגטי וערבי שישי בבית של ההורים. בגרת והפכת לגבר צעיר והכרת את דנה שלך. התרגשנו בשבילך בכל הצמתים שלכם- הנסיעות לחו"ל, הצעת הנישואין, החתונה וכמובן הלידות של הילדים. אנחנו רוצים שתדע שאנחנו מלווים ונמשיך ללוות ולתמוך בדנה שלך, יובל, עמית ודור-דור. יובל שעלתה השנה לכיתה א', עמית שגדלה והפכה להיות ילדה חכמה ודעתנית ודור שהתחיל ללכת, לדבר וצוחק המון. ברק, אתה איתנו בלב ומלווה כל אחד מאיתנו בכל יום ויום. אוהבים עד השמים ובחזרה האחים שלך, ליאור שחר ומירב