Summary
Close friend Asaf Lipinski writes one month after. Their last conversation was at 8:43 PM — minutes before the attack — when Barak invited him for a beer. "The moment I heard there was an attack in Tel Aviv, I was already on my way to find you. Something in me sensed you were in distress. Something of you in me died with you."
Original text in Hebrew below
עבר חודש,
חודש שמרגיש כמו דקה.
בדקה הזאת, שערוכה כמו סרט הוליוודי הייתי עסוק בעיקר בפרקטיקה. עסוק ב- Doing.
אבל ככה אנחנו, שנינו אנשים של מעשים ופחות של דיבורים.
קשה לי לקלוט שמעכשיו אתה תחסר בדברים הקטנים כגדולים...
החיוג המהיר אליך יגיע לתא הקולי, הקפה השחור מוקדם בבוקר או בצהריים יהיה בלעדייך, ההליכה שלך בשביל ביתי וחצי החיוך השובבי שלך בפתיחת הדלת יופיעו רק בחלומי.
במעשנה ו-ב"מפלצת" יתבשלו דגים, בשר וגבינות שאתה לא תזכה לטעום.
רחובות אתונה והתוכניות שלנו יישארו בגדר חלום.
החתירה, שבזכותך הפכה ליותר מתחביב, תישאר במבנה חסר.
בקי אהוב ליבי,
עבר חודש מאז שיחתנו האחרונה. הזמנת אותי לבוא לשתות איתך בירה בת"א, אך הפעם לא הייתי ספונטני. בעודך באוטובוס, בדרך לבר האילקה, הספקנו לדבר על תוכניות לעתיד. סיימנו את ההתכתבות שלנו בשעה 20:43, דקות ספורות לפני האירוע הנורא.
אומנם לא זחלנו יחד בצבא, אנחנו מכירים סה"כ 12 שנה- אבל הקשר בנינו היה חזק במיוחד, לא היינו צריכים לדבר בשביל להבין ולדעת מה השני חושב או מרגיש.
כך גם באותו ערב, מהרגע ששמעתי שהיה פיגוע בת"א, כבר הייתי בדרכי לחפש אותך.
משהו בי, כנראה הרגיש שאתה במצוקה.
משהו ממך בי, מת איתך.
מבטיח לך שאעשה כל שביכולתי לדאוג לילדים, לדנה, לאחים ולהורייך המקסימים
אוהב ומצדיע לך, החבר והאדם שאתה.
ליפינסקי.